בכל דצמבר חוזרת אותה טענה: סנטה קלאוס הוא בעצם שמאן סיבירי, האיילים שלו עפים כי אכלו אמניטה מוסכריה, והחליפה האדומה-לבנה שלו היא פטרייה מחופשת. חלק מהסיפור הזה נשען על אתנוגרפיה אמיתית. אבל רובו מתמוטט ברגע שבודקים מתי והיכן סנטה המודרני הומצא בפועל. והמקום היחיד שבו האמניטה מוסכריה באמת שייכת למסורת חג המולד אינו קשור לשמאנים כלל: היא קמע של מזל על כרטיסי ברכה במרכז אירופה.
תיאוריית חג המולד סביב האמניטה מוסכריה מערבבת שלושה סוגי טענות. מתועד: עמי סיביר השתמשו באמניטה מוסכריה, והסקירה של מאל סאר משנת 1991 ב-Journal of Ethnopharmacology מאשרת שהכירו את השפעותיה והשתמשו בה לכמה מטרות; הפטרייה היא גם סמל של מזל במרחב דובר הגרמנית (Glückspilz) על כרטיסי ראש השנה האזרחית וחג המולד. שגוי: לסנטה המודרני יש עקבות כתובים מניקולאוס הקדוש ועד שירו של קלמנט קלארק מור משנת 1823, עם שמונה איילים וארובה אבל בלי פטרייה. לא הוכח: הסיפור על השמאן שנכנס דרך פתח העשן, שאין לו שום נתיב העברה לניו יורק.
זוהי בדיקת עובדות, לא הפרכה לשם הפרכה. סיפור הפטרייה משעשע, וחלקים ממנו נכונים. העיקר הוא להפריד בין החלקים הנכונים לבין אלה שהודבקו אליו מאוחר יותר.
מאין הגיעה התיאוריה על סנטה והפטרייה?
היא נולדת מחיבור של שני דברים אמיתיים בקו שאיש לא שרטט על סמך ראיות. הסקירה של סאר משנת 1991 על האתנוגרפיה של סיביר וצפון-מזרח אסיה מאשרת שעמי האזור אכלו אמניטה מוסכריה והבינו את השפעותיה הפסיכוטרופיות. בנפרד מכך, סנטה נוסע באיילים. התיאוריה מתייחסת לאיילים המשותפים כאל הוכחה למוצא משותף.
הגרסה המודרנית המלאה נשמעת בדרך כלל כך. שמאן לבוש פרווה, באדום ולבן, נכנס למשכנות החורף דרך פתח העשן בגג משום שהשלג חסם את הדלת. הוא הביא שק של פטריות מיובשות. הכובעים נתלו לייבוש על ענפי עצי מחט, כמו קישוטים, או בגרביים ליד האש, כמו גרבי חג המולד. האיילים, שלפי הדיווחים מחפשים את הפטרייה, הפכו לאיילים ה"מעופפים": דימוי של שכרון, לא של אווירודינמיקה.
זהו סיפור מסודר, והסדר הזה הוא חלק מקסמו. אבל שימו לב מה הוא מבקש שתקבלו: שמנהג של עמי רועי איילים בצפון-מזרח סיביר הגיע בתחילת המאה ה-19 לקבוצת סופרים ומאיירים בניו יורק, לא הותיר בדרך שום עקבה כתובה, והגיע שלם מספיק כדי לעצב שיר ילדים. איש לא הראה כיצד זה יכול היה לקרות. היסטוריון התרבות הספקן אנדי לצ'ר, בספרו Shroom (2006), מתייחס לקשר לסנטה כפולקלור מודרני על פולקלור, והעקבות הכתובים שלהלן מחזקים את עמדתו.
מה באמת מתועד?
שלושה דברים עומדים במבחן. הראשון הוא השימוש הסיבירי עצמו. הסקירה של סאר, שנשענה על ספרות שפורסמה ועל אתנוגרפים שעבדו באזור במשך עשורים, סוקרת את "המקרים והכללים" של הצריכה ומציינת שהעמים בעלי המסורת השתמשו בפטרייה "לכמה מטרות", בין היתר כממריץ נפשי. גם הסקירה של מישלו ומלנדז-האוול משנת 2003 ב-Mycological Research קובעת שהשימוש האנושי באמניטה מוסכריה החל בעת העתיקה והיה כרוך במיסטיקה.
השני הוא הקשר לאיילים בסיביר. דיווחים שאסף ר. גורדון וסון בספרו Soma: Divine Mushroom of Immortality (1968) מזכירים עדרי איילים ואמניטה מוסכריה בנשימה אחת, כולל דיווחים על איילים שמחפשים את הפטרייה. בעלי החיים והפטרייה אכן חולקים בית גידול וסיפור בחלק הזה של העולם. המאמר שלנו על אמניטה מוסכריה ברפואה העממית עוסק בשימושים האירו-אסייתיים הרחבים יותר.
השלישי הוא הערת שוליים מדעית שרוב הגרסאות מחמיצות. מחקר ה-DNA של גמל ועמיתיו משנת 2006 ב-Molecular Ecology הסיק שאוכלוסיית האבות של האמניטה מוסכריה "התפתחה ככל הנראה באזור הסיבירי-ברינגי" לפני שהתפצלה לשושלות שהתפשטו ברחבי צפון אמריקה ואירו-אסיה. כלומר, שורשיה הסיביריים של הפטרייה אינם רק תרבותיים. הם כתובים בגנים שלה, וזו עובדה טובה יותר מרוב מסורת סנטה.
וכן, הצבעים אמיתיים. לאמניטה מוסכריה כובע אדום עם יבלות לבנות, והיא חיה בשותפות עם אשוחית, אורן ולִבנה, ולכן היא צומחת בדיוק מתחת לסוג העצים שאנשים מכניסים הביתה בדצמבר. אבל זה צירוף מקרים אקולוגי, לא הוכחה להשפעה.
מה מראים העקבות הכתובים האמיתיים של סנטה?
הם מראים דמות שנבנתה צעד אחר צעד בדפוס, וכל צעד מתוארך. אף אחד מהצעדים אינו כולל פטרייה, והמכריעים שבהם התרחשו באירופה ובניו יורק, הרחק מסיביר.
- המאה ה-4: ניקולאוס, בישוף מירה שבאסיה הקטנה, הופך לקדוש שמאחורי האגדות על מתנות בסתר. הוא איש כנסייה ים-תיכוני, לא דמות ארקטית.
- סינטרקלאס ההולנדי: הקדוש שורד את הרפורמציה בהולנד בתור סינטרקלאס, בישוף מזוקן בגלימה אדומה ומצנפת שמביא מתנות בערב חגו, ב-5 בדצמבר, ורוכב על סוס לבן מעל הגגות.
- 1809: History of New York הסאטירי של וושינגטון אירווינג כותב ניקולאוס קדוש בנוסח הולנדי אל תוך הפולקלור של ניו יורק.
- 1823: "A Visit from St. Nicholas", המיוחס לקלמנט קלארק מור, מספק את שמונת האיילים בשמם, את המזחלת המעופפת ואת הירידה בארובה.
- משנות ה-60 של המאה ה-19: ציוריו של תומס נאסט ב-Harper's Weekly מעניקים לסנטה את מראהו העגלגל, המזוקן ומעשן המקטרת.
- 1931: פרסומות קוקה-קולה של האדון סנדבלום מציירות סנטה חם, בגודל אדם, בחליפה אדומה, והדימוי נקבע.
- 1939: רוברט ל. מיי כותב את Rudolph the Red-Nosed Reindeer עבור רשת החנויות מונטגומרי וורד ומוסיף אייל תשיעי יותר ממאה שנה אחרי שמונת האיילים של מור.
הנה הפרט החשוב ביותר לתיאוריית הפטרייה. שירו של מור, הטקסט שנתן לנו את האיילים ואת הארובה, מלביש את ניקולאוס הקדוש "all in fur, from his head to his foot", כלומר פרווה מכף רגל ועד ראש, ובגדיו מכוסים אפר ופיח. אדום אינו מוזכר. לכן טיעון הצבע אינו יכול להישען על הטקסט היחיד שקיבע את האיילים. הוא חייב לדלג למאיירים מאוחרים יותר, שממילא עמד לרשותם בישוף הולנדי בגלימה אדומה להעתיק ממנו.
האם קוקה-קולה הפכה את סנטה לאדום?
לא, וזה המיתוס השני שמסתתר בתוך הראשון. סנטה הופיע באדום על שערי מגזינים, גלויות ובפרסום זמן רב לפני הקמפיין של סנדבלום ב-1931, וסינטרקלאס לבש גלימות בישוף אדומות במשך מאות שנים. קוקה-קולה קיבעה גרסה מצליחה מאוד של הדימוי. היא לא המציאה את הצבע.
זה מביך את תיאוריית הפטרייה בדרך קצת לא צפויה. אם האדום הגיע מגלימות בישוף וממסורת מסחרית של איור עממי, אין צורך באמניטה מוסכריה כדי להסביר אותו. אדום הוא גם פשוט הצבע שמדפיסים ומפרסמים פונים אליו כשהם רוצים חום ובולטות בחורף. הפטרייה היא מקור אפשרי אחד מני כמה, והיחיד בלי נתיב מתועד.
לארובה יש הסבר שגרתי באותה מידה. בבית שמחומם באש פתוחה, האח היא המקום שבו המשפחה מתכנסת ושבו גרביים תלויות לייבוש, ולכן הארובה היא הכניסה המתבקשת לאורח קסום בליל חורף. לא צריך פתח עשן באוהל סיבירי כדי להגיע לשם; מספיק סלון ניו יורקי משנות ה-20 של המאה ה-19.
אילו חלקים סבירים אך לא הוכחו?
כמה מהדימויים של התיאוריה תואמים לחיים הסיביריים האמיתיים, ולכן ראוי להתייחס אליהם ברצינות כצירופי מקרים, גם אם אינם נחשבים ראיה. לאף אחד מהם אין מקור כתוב שקושר אותו לחג המולד.
הכניסה דרך פתח העשן היא אחד מהם. למשכנות החורף בצפון הרחוק היה לעיתים קרובות פתח בגג לעשן, והשלג יכול להפוך אותו לדרך הכניסה הקלה ביותר. אבל "אורח נכנס דרך הגג" רחוק מאוד מ"האורח הזה הפך לסנטה". הפטריות המתייבשות הן דימוי נוסף. תליית הכובעים לייבוש היא דרך הגיונית לשמר אותם, ואמניטה מוסכריה מיובשת נסחרה ואוחסנה, אבל איש לא קשר את המנהג לגרביים או לקישוטי העץ במשהו מוצק יותר מדמיון. המדריך שלנו לייבוש אמניטה מוסכריה מסביר מדוע הייבוש חשוב מבחינה כימית: הוא ממיר חומצה איבוטנית לכיוון מוסצימול.
ואז יש את האיילים המעופפים. כדימוי של שכרון הוא מרשים. כהיסטוריה יש לו בעיה: איילים מעופפים מופיעים לראשונה בדפוס האמריקאי בשנות ה-20 של המאה ה-19, בשיר שלמחברו ולקוראיו לא היה שום מגע ידוע עם האתנוגרפיה של הקוריאקים או הצ'וקצ'ים. האם רעיון יכול לחצות שתי יבשות באופן בלתי נראה? באופן עקרוני כן. האם יש סימן כלשהו שזה קרה? עד כה לא.
| טענה | פסק דין | מדוע |
|---|---|---|
| עמי סיביר השתמשו באמניטה מוסכריה | מתועד | Saar 1991; Michelot & Melendez-Howell 2003; דיווחים אצל Wasson 1968 |
| איילים והפטרייה קשורים בדיווחים הסיביריים | מתועד | דיווחים אתנוגרפיים שאסף וסון |
| למין עצמו יש מוצא סיבירי-ברינגי | מתועד | ניתוח DNA של Geml et al. 2006 |
| האמניטה מוסכריה היא סמל מזל של חג המולד והשנה החדשה | מתועד | כרטיסים וקישוטי Glückspilz דוברי גרמנית |
| השמאן של פתח העשן הפך לסנטה של הארובה | סביר, לא הוכח | שום מקור אינו מקשר ביניהם; פולקלור הארובה האירופי עתיק יותר |
| פטריות מתייבשות הפכו לגרביים ולקישוטים | סביר, לא הוכח | דמיון בלבד |
| החליפה של סנטה אדומה בגלל הפטרייה | אין תימוכין | סנטה של מור לובש פרווה; סינטרקלאס כבר לבש אדום |
| קוקה-קולה הפכה את סנטה לאדום | שגוי | סנטה אדום קדם לשנת 1931 |
| סנטה המודרני הוא צאצא של שמאנים סיביריים | אין תימוכין | שרשרת מתוארכת מניקולאוס עד נאסט בלי פטרייה |
אז למה האמניטה מוסכריה מופיעה על כרטיסי חג המולד ועל העץ?
משום שבמרכז אירופה דוברת הגרמנית היא סמל של מזל, והמסורת הזו אמיתית ומתועדת היטב בחפצים שאפשר להחזיק ביד. המילה הגרמנית Glückspilz, מילולית "פטריית מזל", פירושה אדם בר מזל, והאמניטה מוסכריה האדומה-לבנה היא הפטרייה שאנשים מדמיינים כשהם אומרים אותה.
גלויות מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 עם איחולי שנה טובה או חג מולד שמח מציגות באופן קבוע אמניטות מוסכריה, לעיתים קרובות לצד קמעות מזל אחרים כמו חזרזירים, תלתנים בני ארבעה עלים, פרסות ומנקי ארובות. קישוטי זכוכית בצורת אמניטה מוסכריה עדיין תלויים על עצי חג המולד בגרמניה, באוסטריה ובמקומות אחרים. אף אחד מאלה אינו כרוך באכילת הפטרייה. זהו קמע חזותי, כמו פרסה מעל הדלת.
זהו הגרעין הכן של כל הקשר לחג המולד. האמניטה מוסכריה היא באמת סמל של חגי החורף עבור מיליוני אנשים, רק לא מהסיבה שהאינטרנט מציע בדרך כלל. הדף שלנו עם עובדות על האמניטה מוסכריה והמדריך הרחב להיסטוריה ולביולוגיה ממקמים את הסמליות הזו בהקשרה.
האם זה משנה את הדרך שבה יש להתייחס לפטרייה?
לא ממש, וכדאי לומר זאת כי כתבות עונתיות מטשטשות לפעמים את הגבול בין קישוט לצריכה. קישוט בצורת אמניטה מוסכריה אינו מזיק. אמניטה מוסכריה טרייה אינה חטיף חגיגי. נתוני מרכזי הרעלות, כמו הסקירה של מוס והנדריקסון משנת 2019 על 34 מקרים באורגון, מראים תסמינים אמיתיים לאחר בליעה, והמדריך שלנו לרעילות האמניטה מוסכריה מציג את הסיכונים בבהירות.
יש גם עיקול תרבותי. רובל וארורה טענו ב-2008 ב-Economic Botany שמדריכי שטח מתארים את הסכנה שבאמניטה מוסכריה במונחים שעוצבו בחלקם על ידי ציפיות תרבותיות, ותיעדו מסורות שבהן היא נחלטה כדי להיאכל. במילים אחרות, המוניטין של הפטרייה תמיד נשא מטען עודף. סיפור סנטה הוא פשוט החלק העליז ביותר שלו.
שאלות נפוצות
האם סנטה קלאוס מבוסס על האמניטה מוסכריה?
אין לכך ראיות. את סנטה המודרני אפשר לעקוב בדפוס מניקולאוס הקדוש דרך וושינגטון אירווינג (1809), שירו של קלמנט קלארק מור משנת 1823, ציוריו של תומס נאסט משנות ה-60 של המאה ה-19 ועד פרסומות קוקה-קולה משנת 1931. הקשר לפטרייה הסיבירית הוא תיאוריה מאוחרת יותר, הבנויה על דימויים משותפים, בעיקר איילים, בלי נתיב מתועד מסיביר לניו יורק.
האם שמאנים סיביריים באמת השתמשו באמניטה מוסכריה?
כן, השימוש באמניטה מוסכריה בסיביר מתועד היטב, אם כי לא היה שמאני בלבד. הסקירה של מאל סאר משנת 1991 ב-Journal of Ethnopharmacology מציינת שהעמים בעלי המסורת השתמשו בה לכמה מטרות, בין היתר כממריץ נפשי. דיווחים אתנוגרפיים שאסף וסון ב-1968 מתארים שימוש פולחני ויומיומי כאחד אצל עמי רועי איילים.
למה איילים מופיעים בשני הסיפורים?
משום שאיילים עומדים במרכז החיים בצפון הרחוק, גם בסיביר וגם בדימוי המערבי שלה. הדיווחים הסיביריים קושרים איילים ואמניטה מוסכריה ישירות. האיילים של סנטה, לעומת זאת, מגיעים משירו של מור משנת 1823, שמציין שמונה מהם בשמם; רודולף נוסף ב-1939 על ידי רוברט ל. מיי, קופירייטר ברשת מונטגומרי וורד.
מה פירוש Glückspilz?
Glückspilz פירושו בגרמנית "פטריית מזל", והמילה משמשת לתיאור אדם בר מזל. האמניטה מוסכריה האדומה-לבנה היא הסמל שלה, ולכן היא מופיעה על כרטיסי ראש השנה וחג המולד במרחב דובר הגרמנית וכקישוט זכוכית על העץ. זהו קמע מזל כמו פרסה או תלתן בן ארבעה עלים, לא הזמנה לאכול את הפטרייה.
האם בטוח לקשט באמניטה מוסכריה אמיתית בחג המולד?
נגיעה בכובע טרי לצורך קישוט אינה הסיכון העיקרי, אבל ילדים וחיות מחמד עלולים לאכול אותו, והאמניטה מוסכריה רעילה כשהיא נאכלת טרייה. הסקירה של מוס והנדריקסון משנת 2019 על 34 מקרים ממרכז הרעלות כללה בליעות בשוגג של ילדים קטנים. גרסאות מקרמיקה, זכוכית או שעווה נותנות את אותו מראה בלי הדאגה הזו.
קנו מתנות וקישוטים של אמניטה מוסכריה
אם אתם רוצים את אווירת ה-Glückspilz בלי ויכוחי הפולקלור, קופסת המתנה אמניטה (€99) היא המארז העונתי שלנו, ונר האמניטה מוסכריה עולה €19 לאחד או €29 לשניים. הנר בעציץ קרמיקה הוא האפשרות הדקורטיבית שנשארת על המדף אחרי שהשעווה נגמרת. רעיונות נוספים תמצאו בקולקציית המתנות והמארזים. משלוח חינם בהזמנות מעל €50.
מאמרים קשורים
- עובדות מעניינות על האמניטה מוסכריה שלא ידעתם
- מהי אמניטה מוסכריה: היסטוריה, סוגים וביולוגיה
- אמניטה מוסכריה ברפואה העממית
- האמניטה מוסכריה כסמל להתעוררות טבעית
- איך לייבש אמניטה מוסכריה: שיטות וטיפים
- האם האמניטה מוסכריה רעילה?
- אמניטות בטבע: מחזור חיים ותפקיד במערכת האקולוגית
מקורות
- Saar M. Ethnomycological data from Siberia and North-East Asia on the effect of Amanita muscaria. J Ethnopharmacol. 1991;31(2):157-173. PubMed 2023425
- Michelot D, Melendez-Howell LM. Amanita muscaria: chemistry, biology, toxicology, and ethnomycology. Mycol Res. 2003;107(Pt 2):131-146. PubMed 12747324
- Geml J, Laursen GA, O'Neill K, Nusbaum HC, Taylor DL. Beringian origins and cryptic speciation events in the fly agaric (Amanita muscaria). Mol Ecol. 2006;15(1):225-239. PubMed 16367842
- Moss MJ, Hendrickson RG. Toxicity of muscimol and ibotenic acid containing mushrooms reported to a regional poison control center from 2002-2016. Clin Toxicol (Phila). 2019;57(2):99-103. PubMed 30073844
- Rubel W, Arora D. A study of cultural bias in field guide determinations of mushroom edibility using the iconic mushroom, Amanita muscaria, as an example. Economic Botany. 2008;62(3):223-243. doi:10.1007/s12231-008-9040-9
- Wasson RG. Soma: Divine Mushroom of Immortality. New York: Harcourt Brace Jovanovich; 1968.
- Letcher A. Shroom: A Cultural History of the Magic Mushroom. London: Faber & Faber; 2006.