אמניטה מוסכריה: התאוששות לאחר שבץ מוחי

תרכובות של Amanita muscaria — ובמיוחד הפעילות הנוירו-מגנה של מוסציסמול דרך GABA-A — עשויות לתמוך בהתאוששות לאחר שבץ מוחי על ידי הפחתת נזק נוירוני אקסיטוטוקסי, הגבלת התקדמות הפגיעה האיסכמית, וסיוע לנוירופלסטיות — אך מדובר במחקר פרה-קליני בלבד, ולא בטיפול אנושי מוכח.

אמניטה מוסכריה (Amanita muscaria) מוכרת לרוב האנשים בזכות מראהה הבולט, אך תרכובתה הפעילה, מוסצימול, משכה גם עניין מדעי בשל השפעותיה על מערכת העצבים. תחום אחד שחוקרים בדקו — עד כה רק בסביבות מעבדה ובבעלי חיים — הוא האם הפעולה המרגיעה והנוירו-מגנה של מוסצימול עשויה להיות רלוונטית לסוג נזק תאי המוח המתרחש בשבץ.

מה קורה במוח בזמן שבץ מוחי

שבץ מוחי משבש את אספקת הדם למוח, ותוך דקות נוירונים שרעבים לחמצן מתחילים למות — חלקית דרך "אקסיטוטוקסיות", הצפה של נוירוטרנסמיטר גלוטמט מעורר שמציף את התאים. מחקר רב בנושא שבץ ממוקד בדיוק בקסקדה זו, ושם תרכובת מרגיעה ומעכבת כמו מוסצימול הופכת לעניינית מבחינה תיאורטית (Johnston, 2014, Neurochem Res, PMID 24525044). לאחר שבץ, אנשים רבים מתמודדים עם קשיים מתמשכים בתנועה, דיבור וקוגניציה, ורפואת השיקום תמיד מחפשת דרכים להגביל את הפגיעה הראשונית ולתמוך בהתאוששות. מוסצימול נחקר בהקשר מחקרי זה — אך נחקר הוא המילה המפתח, ויש דרך ארוכה מן המעבדה לקליניקה.

מוסצימול ו-GABA: הרעיון הנוירו-מגן המוצע

ההיגיון הוא מכניסטי. מוסצימול הוא אגוניסט חזק של קולטני GABA-A — כאשר GABA הוא נוירוטרנסמיטר המעכב העיקרי של המוח — בעוד גלוטמט הוא המעורר העיקרי. בשבץ, גלוטמט עודף פוגע בנוירונים. על ידי הגברת הטון המעכב, מוסצימול עשוי, מן הסתם, לאזן עיגוי-יתר זה ולהפחית נזק נוסף. מחקרים מבוססי בעלי חיים ותאים בדקו רעיון זה, כאשר חלקם מדווחים שמוסצימול שניתן לאחר פגיעה איסכמית ניסיונית הפחית את היקף פגיעת רקמת המוח והיה קשור להתאוששות טובה יותר של תפקוד. אלו ממצאים פרה-קליניים בניסויים מבוקרים, לא תוצאות ממטופלים אנושיים, ולא ניתן לקרוא את הגדלים הספציפיים המדווחים במחקרי בעלי חיים בודדים כתוצאות צפויות בבני אדם. כיוון המחקר אמיתי; המסקנה הקלינית טרם הושגה.

המנגנון המוצע, בשפה פשוטה

הטבלה מסכמת את השלבים שחוקרים בדקו — וחשוב לא פחות, את הסטטוס של כל אחד. המנגנון סביר; הטיפול האנושי לא הוכח.

שלב	מה המחקר הפרה-קליני בדק	סטטוס
הפעלת GABA-A	מוסצימול מהפולריז נוירונים, מוריד עירורות	מנגנון מבוסס
הפחתת אקסיטוטוקסיות	מאזן את עלייה בגלוטמט שהורגת תאים	מודלי בעלי חיים/תאים
פחות כניסת סידן	מגביל גורם מפתח בגרימת מוות נוירוני	פרה-קליני
הפחתת נפיחות	תכולת מים נמוכה יותר ברקמות במודלי בעלי חיים	פרה-קליני
התאוששות מוחית בבני אדם	לא נבדק בניסויים קליניים	לא מבוסס

מה בחנו המחקרים הפרה-קליניים

במודלי בעלי חיים לפגיעה איסכמית, דיווחו חוקרים על מספר מדדים שנאמר שמשתפרים עם מוסצימול: סימנים היסטולוגיים לנזק נוירוני מופחת, שחרור מופחת של גלוטמט מעורר, התאוששות מהירה יותר של תפקוד מוטורי, ופחות נפיחות מוחית. בנפרד, עבודה מבוססת תאים בחנה את יכולת מוסצימול להגביל נזק מהפעלת יתר של קולטני NMDA — תהליך הקשור למוות תאי הנראה בשבץ — באמצעות סמנים כמו שחרור לקטאט דהידרוגנאז. כל אחד מאלו הוא קו מחקר לגיטימי, ויחד הם מסבירים מדוע מוסצימול מופיע כלל במחקר נוירו-הגנתי. אך אף אחד מהם אינו מהווה ראיה לכך שצריכת אמניטה מוסכריה מסייעת לאדם להתאושש משבץ. הגנה עצבית מעבדתית וטיפול אנושי בטוח ויעיל מופרדים על ידי שנים של ניסויים מדוקדקים שפשוט לא בוצעו כאן.

מדוע זה אינו טיפול — ומדוע זהירות חיונית

לא ניתן להגזים בנקודה זו. שבץ הוא מצב חירום רפואי שכל דקת עיכוב עולה ברקמת מוח, והתגובה המוכחת היא טיפול מקצועי מיידי. אמניטה מוסכריה אינה טיפול מאושר לשבץ, לא נבדקה לשימוש זה בבני אדם, וכשלעצמה היא רעילה אם מוכנה או מופחתת לא כראוי. שימוש בה במקום, או לצד, טיפול חירום או שיקום ללא מעורבות רופא עלול להיות מסוכן — הן ישירות והן על ידי עיכוב הטיפול האמיתי. המסקנה הכנה היא שמוסצימול הוא מולקולה מעניינת למחקר מדעי עצבי, ועניין זה אינו אומר דבר על מה שאדם אמור לעשות לאחר שבץ. ההחלטה ההיא שייכת לחלוטין לאנשי מקצוע רפואיים מוסמכים.

מהמעבדה לאדם: הפער שחשוב

מדוע להתעקש כל כך על ההבחנה בין מחקר לטיפול? משום שהיסטוריית רפואת השבץ מלאה בתרכובות שהגנו על נוירונים יפה בבעלי חיים ואז נכשלו, ואף פגעו, בניסויים בבני אדם. ביולוגיה בצלחת פטרי או מכרסם פשוטה ומבוקרת יותר משבץ אנושי, שבו גיל, עיתוי, מחלות אחרות ואינטראקציות תרופתיות כולן מעצבות את התוצאה. אות נוירו-הגנתי הוא סיבה לבצע ניסויים קליניים מדוקדקים ושלביים — תחילה לבטיחות, לאחר מכן ליעילות — לא אור ירוק לשימוש בחומר. לגבי מוסצימול ואמניטה מוסכריה במיוחד, ניסויים אנושיים אלה לא בוצעו. לכן העמדה האחראית אינה פסימיות כלפי המדע אלא דיוק לגבי שלבו: מנגנון מבטיח, אין תועלת אנושית מוכחת, ופטרייה רעילה שאין לה מה לעשות בטיפול השבץ של אף אחד ללא רופא. שמירה על קו זה מגנה על אנשים הרבה יותר טוב ממה שכותרת אופטימיסטית אי פעם תוכל.

סיכום

הקשר בין אמניטה מוסכריה לשבץ הוא סיפור על מנגנון מחקרי, לא תרופה. פעולת מוסצימול על קולטני GABA-A נותנת סיבה אמיתית וסבירה לכך שמדענים חקרו אותו להגנה עצבית מפני נזק אקסיטוטוקסי, ותוצאות פרה-קליניות היו מעודדות מספיק כדי להצדיק מחקר נוסף. אך "מעודד בבעלי חיים" אינו "בטוח ויעיל בבני אדם". עד שיימצאו ניסויים אנושיים קפדניים — ואין כאלה — יש להתייחס לאמניטה מוסכריה בהחלט כאל נושא מחקר, לעולם לא כטיפול בשבץ. כל מי שנפגע משבץ צריך להסתמך על שירותי החירום וצוות רפואי מוסמך. ניתן גם לרכוש אותם בחנות שלנו.
1.פירות אמניטה
2.כמוסות אמניטה
3.תמצית אמניטה מוסכריה
4.אמניטה מוסכריה

מאמרים קשורים

• מדריך מיקרו-דוזינג של Amanita muscaria
• השפעות ובטיחות של Amanita muscaria
• כיצד להשתמש בתמצית Amanita muscaria

מקורות

1. Michelot D, Melendez-Howell LM. Amanita muscaria: כימיה, ביולוגיה, טוקסיקולוגיה ואתנומיקולוגיה. Mycological Research. 2003. PMID 12733432
2. Tsujikawa K, et al. ניתוח רכיבים הלוצינוגניים בפטריות Amanita. Forensic Sci Int. 2006. PMID 16442251
3. Johnston GAR. מוסצימול כאגוניסט קולטן GABA יונוטרופי. Neurochem Res. 2014. PMID 24525044